עיריית תל-אביב ואח' נ' מגדל השעון ביפו בע"מ

פסק - דין

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת השופטת ריבה ניב אשר דחתה את בקשת המבקשות לסילוק תובענה על הסף מחמת העדר יריבות; התיישנות; חוסר סמכות עניינית; אי מיצוי הליכים; העדר עילה וחוסר תום לב.

2.המשיבה הגישה נגד המבקשות תביעה כספית להשבת סכומים ששולמו על ידה בגין היטל השבחה.

אין, ולא היתה מחלוקת, כי לאחר שהמבקשות שלחו למשיבה דרישה לתשלום היטל השבחה, הגישה המשיבה שומה נגדית ומאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה ביניהם, מונה שמאי מכריע אשר קבע כי ההיטל יעמוד על סכום של 369,548 ₪, סכום אותו שילמה המשיבה.

בתביעה, טענה המשיבה כי המקרקעין בגינם שולם ההיטל, מצוי בשכונת "לב יפו" אשר הוכרזה ביום 19/8/93 כ"שכונת שיקום" ומכח הכרזה זו, היא פטורה מתשלום היטל השבחה.

3.בבקשה טענו המבקשות, כי יש לדחות את התביעה על הסף מכל אחד ואחד מהטעמים הבאים:

מי שחוייב בהיטל ההשבחה אינה המשיבה, אלא חברה בשם נכסי סל שגיא בע"מ (להלן: "החברה"), ולשיטתן, מקום שהמשלם אינו הבעלים, אין הוא זכאי להשבה.

את טענת ההתיישנות ביססו המשיבות על כך כי החברה רכשה את הנכס ביום 4/1/99 וחלפו כבר 7 שנים שבהן קמה לחברה זכות תביעה.

לעניין מיצוי ההליכים, טענו המשיבות, כי טענת הפטור כלל לא הועלתה על ידי המשיבה, חרף כל ההליכים שהתנהלו ביניהן. לטענתן, היה על המשיבה להגיש ערעור על השומה המכרעת, כאמור בסעיף 14(ג) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), ומשלא עשתה כן, לא מיצתה את ההליכים הקבועים בחוק והיא אינה רשאית לעקפם בדרך של תביעה להשבה. עוד טענו המבקשות, כי המקרקעין אינם מצויים בגבולות שיקום השכונות, והפטור ניתן לבנייה למגורים בעוד שהתב"ע החלה על הנכס נשוא היטל ההשבחה מייעדת אותו לשימוש מיוחד הכולל מטרות מסחר וסטודיו לאמנים.

4.בתגובתה טענה המשיבה, כי היטל ההשבחה שולם בפועל על ידי המשיבה עצמה, והציגה קבלות על כך; לעניין טענת ההתיישנות טענה כי מניין תקופת ההתיישנות מתחיל במועד תשלום ההיטל; לעניין מיצוי ההליכים טענה, כי לבית המשפט סמכות לקבוע כי דרישת תשלום ההיטל היתה בטלה מעיקרה. סמכות זו נוספת על הסמכות הקנויה לביהמ"ש בסעיף 14(ג) לתוספת השלישית לחוק. הוסיפה המשיבה וטענה, כי היא הוטעתה כל העת, הן קודם להליכים בפני השמאי המכריע והן בהליכים שהתנהלו בפניו, כי המקרקעין אינם מצויים בתחומה של שכונת שיקום. המשיבה האמינה והסתמכה על המבקשות. עוד טענה המשיבה, כי המגרש מצוי בשכונת שיקום והבניין שנבנה עליו הינו בניין למגורים, ובכל מקרה – כך המשיבה – עובדות אלה מצריכות בירור בראיות בפני בית המשפט.

5.בהחלטתה, קבעה השופטת קמא, בהסתמכה על האמור בספרו של המלומד א' גורן "סוגיות בסדר הדין האזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 139, כי אין מוחקים או דוחים תביעה על הסף אלא אם ברור ונעלה מכל ספק שאין בה ממש וכי "המדיניות השיפוטית הרצויה היא כי מחיקת תובענה על הסף היא אמצעי הננקט בלית ברירה. די אם קיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד המבוקש כדי שהתביעה לא תימחק באיבה".

לאחר שהשופטת קמא בחנה את טענות הצדדים על נספחיהם והאסמכתאות עליהם הסתמכו הצדדים, דחתה השופטת את הבקשה.

השופטת קמא דחתה את טענת חוסר היריבות, בהסתמכה על הסכם נאמנות מיום 21/3/99 אשר צורף לתגובת המשיבה, וממנו עולה כי החברה רכשה בנאמנות עבור המשיבה את המקרקעין וכי תמורת הרכישה נעשתה בכספים ששולמו על ידי המשיבה. עם העברת הזכויות בנכס לידי החברה, הועבר הנכס על שם המשיבה. לנוכח היות הנהנה המשלם ואף הבעלים בפועל, נדחתה טענת חוסר היריבות.

השופטת קמא דחתה את טענת ההתיישנות, בקבעה כי עילת ההשבה קמה ביום התשלום. התשלום בוצע בשנת 2003 ועל כן טרם חלפה תקופת ההתיישנות.

באשר למיצוי ההליכים קבעה השופטת קמא, כי אכן מקום שקובע החוק הליכי ערעור לתקיפת החלטה לתשלום, אין הנישום זכאי להגיש תביעת השבה בגינם. להשקפתה של השופטת, הדברים אמורים כאשר דרישת הרשות ניתנת לביטול, אולם לא כאשר היא בטלה מעיקרה, על שום שלא היה מקום כלל להשית מלכתחילה את ההיטל על המשיבות. בכך הסתמכה השופטת קמא על האמור בת.א. (ת"א) 727/95 בנייני גל בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת גן.

השופטת קמא הוסיפה וקבעה, כי המשיבה לא שקטה על שמריה, ניסתה להתנגד לדרישת התשלום ונענתה בשלילה.

באשר לשאלה אם הבית מצוי בשכונת שיקום אם לאו, קבעה השופטת קמא כי הדבר תלוי בבירור עובדתי ואם אמנם נכונה גישת המשיבה, הרי שהיא זכאית להשבת הסכום.

באשר למחלוקת אם "יחידת מגורים וסטודיו לאמנות" זהה ל"דירת מגורים" קבעה השופטת קמא, כי המדובר בשאלה עובדתית שיש לבררה, ולא די בקביעה סתמית של המבקשות כי לא זו כהרי זו. לשם כך דרוש בירור עובדתי, לרבות אם נוהגות המבקשות לחייב מקום שאין פטור מיוחד, באגרה מיוחדת בגין דירת סטודיו ומניין היא שואבת את המקור החוקי לאבחנה זו. שאלה עובדתית זו, כך השופטת קמא, תומכת אף היא בעמדת המשיבה.

6.בבר"ע שבפני חזרו בעלי הדין על כל הטענות שהעלו בפני בית משפט קמא.

לאחר שעיינתי בבר"ע, בתגובה ובנספחים להן, מצאתי כי דין הבר"ע להידחות.